(א) היה לראש ההוצאה לפועל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו, רשאי הוא לצוות על צו עיכוב יציאה מן הארץ של החייב ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו; ואולם אם נתן ראש ההוצאה לפועל צו תשלומים לפי סעיפים 7א,69(ב) או 69א והחייב מקיים את הוראות הצו, לא יצווה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב יציאתו של החייב, אלא אם כן שוכנע כי יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין.

 

(ב) סירב החייב להפקיד דרכונו או תעודת המסע כאמור, רשאי ראש ההוצאה לפועל לצוות על מעצרו עד להפקדתם, ובלבד שהחייב לא ייעצר משום כך ליותר משבעה ימים.

 

(ג) ראש ההוצאה לפועל רשאי, במקום לצוות כאמור בסעיף קטן (א), להתנות את יציאת החייב מן הארץ במתן ערובה להנחת דעתו כדי להבטיח את ביצוע פסק-הדין.

 

(ג1) ראש ההוצאה לפועל רשאי לבטל צו שנתן לפי הוראות סעיף קטן (א), מיוזמתו או על פי בקשת החייב, אם מצא כי יציאתו של החייב מהארץ היא למטרה מוצדקת, ורשאי הוא להתנות את הביטול במתן ערובה כאמור בסעיף קטן (ג).

מהאמור בסעיף אנו למדים, כי על מנת לעכב יציאתו של חייב מהארץ, מוטלת על הזוכה החובה להראות שיש יסוד להניח כי החייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו, שאם לא כן; הבקשה תדחה.

 

"הכלל הבסיסי הוא שאין להורות על עיכוב היציאה מהארץ, אלא אם כן שוכנע ראש ההוצאה לפועל כי יציאתו של החייב מהארץ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין". ראה את דברי כב’ השופט ד. בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (מהדורה חמישית), בעמ’ 277.

 

קיראו בהרחבה על: צו עיכוב יציאה מהארץ נגד תייר / תושב חוץ

בית המשפט העליון הציג בתחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון ואת ההתנגשות, הבלתי נמנעת, של הזכויות במטריה בה עסקינן:

 

"עמדתי על מכלול השיקולים הכלליים אשר במסגרתם יש להפעיל סמכות דיונית...

 

לעתים מובילים שיקולים אלה כולם לכיוון אחד, אך לעתים הם מצויים בהתנגשות פנימית. הצדק הדיוני מוביל לכיוון אחד ואילו היעילות הדיונית מובילה לכיוון אחר... במסגרתו של איזון זה יש ליתן משקל נכבד לשיקולים בדבר זכויות האדם. דבר זה מתבלט במיוחד עתה, עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו".

 

"הסמכות הטבועה הנתונה לערכאת שיפוט לקבוע סדרי דין באשר להענקתו של סעד דיוני זה צריכה לאזן, אפוא, בצורה ראויה בין הערכים, האינטרסים והעקרונות הנאבקים על הבכורה בגדרי הדין הדיוני. בצד אחד של המאזניים יש להעמיד את זכותו החוקתית של כל אדם לצאת מישראל.

 

זכות זו הוכרה כאחת מזכויות היסוד של האדם בישראל... חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אימץ תפישה זו (סעיף 6(א)) והעניק לחופש היציאה מישראל ("כל אדם חפשי לצאת מישראל") מעמד חוקתי -על-חוקי... כנגד הזכות החוקתית של כל אדם לצאת מהמדינה עומד האינטרס של בעל דין להגשמת הדין המהותי. יציאתו של בעל דין מהארץ עשויה להשפיע על ההליך השיפוטי ועל אפשרויות הביצוע של פסק הדין.

 

קיומם של הליכי משפט סדירים להבטחת הזכויות המהותיות הוא אינטרס לגיטימי ראוי להגנה של כל צד במשפט. זהו גם אינטרס ציבורי שהליכי השיפוט יהיו יעילים, שתביעות לא תשובשנה, ושפסקי דין יקויימו".

 

בית המשפט המשיך והדגיש את הצורך ביצירת איזון, וקובע את אמת המידה החוקתית הראויה:

 

"עמדנו על הערכים, העקרונות והאינטרסים שיש להתחשב בהם לעניין סעד הביניים של עיכוב יציאה מהארץ. מחד גיסא עומד ערך היסוד בדבר חופש התנועה, ומאידך גיסא עומד האינטרס של בעל דין להבטחת זכויותיו המהותיות באמצעות ההליך השיפוטי. ערכים אלה נוגדים זה את זה. מתבקש אפוא איזון בין הערכים המתנגשים". פסקה 17 לפסה"ד בבג"צ 3914/92 לאה לב נ’ בה"ד הרבני האזורי תק-על 94(1), 1139 (להלן: פס"ד לב").

 

עוד נקבע בפסקה 18 לפס"ד לב:

 

"נראה לי כי אמת המידה החוקתית הראויה היא זו: ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל, אם קיים חשש כן ורציני כי יציאתו של בעל הדין תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תביא למניעת ביצועו של פסק הדין...".

 

בית משפט עליון המשיך וקבע בפס"ד לב כי:

 

"אמת מידה זו היא בעלת אופי חוקתי. בקובעה קשר סיבתי בין מניעת היציאה מהארץ (כזכות חוקתית) לבין השפעתה השלילית של ההעדרות על ההליך השיפוטי, היא מבטאת תפיסה חוקתית באשר למעמדם של עקרונות היסוד על משפטנו".  

 

כב’ השופט ש’ לוין נתן ביטוי לאמת המידה הנ"ל בפס"ד שניתן ברע"א 26/89 משרקי נגד רותם חב’ לביטוח בע"מ פד"י מב(4) עמ’ 548 שם בעמ’ 552 וכתב:

 

"כאשר קיימת ראיה ממשית, ישירה או נסיבתית, ממנה ניתן להסיק שקיימת סכנה של הכשלת ההליך ע"י נסיעתו של הנתבע לחוץ לארץ, ידחה העקרון הראשון [זכות התנועה של הנתבע] מפני הצורך למנוע מהתובע לעמוד לפני שוקת שבורה, עת ינתן לו פס"ד נגד הנתבע, שהרי אין התקנה צריכה לשמש לנתבע מגן כדי להתחמק מנושיו ולהכשילם".

 

 

הלכה זו דנה באופן כללי יותר בנושא איזונים חוקתיים במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ובמסגרתה כותב כב’ הנשיא א’ ברק כפי שצוטט בפס"ד בר"ע (חיפה) 3328/01 הבנק הבינלאומי הראשון נגד יו"ר לשכת ההוצל"פ תק-מח 2001(3), 11513, כי:

 

"מנגנון ההוצאה לפועל נועד להפוך את הפסק למציאות. בכך הוא מקדם לא רק את האינטרס של הזוכה, אלא גם את טובת הציבור. אכן, הוצאה לפועל מהירה ויעילה של פסקי דין היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. הוצאה לפועל אפקטיבית מגבירה את האמון בשלטון החוק. חוסר יעילות בהוצאה לפועל מביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי "הוצאה לפועל" פרטיים אשר פגיעתם בשלטון החוק רעה... בצד התכלית המיוחדת שעניינה גבייה מהירה ויעילה של החוב מונחת התכלית הכללית שעניינה הגנה על הקניין. תכלית זו מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו... זכותו של זוכה על פי פסק דין היא חלק מקניינו. חוק היסוד מגן על זכות זו ומבקש לקיימה ולהגשימה. הוצאה לפועל מהירה ויעילה מגינה כראוי על זכות הקניין של הזוכה. הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה".

 

לעניין האיזון בין הזכויות המתנגשות, כותב כב’ הנשיא ברק בפס"ד גמזו כי:

 

לזכויות של הזוכה, ולאינטרסים של הזוכה ושל הציבור, שהרי ההתדיינות המשפטית נסתיימה. זכותו של הזוכה מעוגנת בפסק דין סופי. על החייב לקיים את פסק הדין. זו נקודת המוצא. מטבע הדברים, האיזון בין הזכויות והאינטר"נדרש, איפוא, איזון בין התכליות המתנגשות. מטבע הדברים כי איזון זה יתן משקל נכבד סים של הזוכה לבין הזכויות והאינטרסים של החייב, יפגע בדרך כלל בצורה קשה יותר בחייב מאשר בנושה".

 

קיראו בהרחבה על: ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ

לפניה אל עורכי דין בנושאי ההוצאה לפועל ללא התחייבות לחץ/י כאן