אחת השיטות השכיחות בהוצאה לפועל היא הטלת עיקול על נכסי החייב. בהתאם לשיקולים השונים, ביניהם מצבו הכלכלי של החייב, אופי החוב והתקופה שבה הוא קיים, יכול רשם ההוצאה לפועל להחליט על עיקול מטלטלין.
לאחר שנלקחו המטלטלין מחצרותיו של החייב, אנשי ההוצאה לפועל יכולים למכור אותם עד 14 יום ממועד לקיחתם – אם החוב בגינו נפתח תהליך ההוצל"פ לא שולם עדיין. כאשר מדובר בנכסים פסידים (כאלו שלא יהיו סחירים לאחר 14 יום, כמו מוצרי מזון או פרחים), יכול רשם ההוצאה לפועל להורות על מכירתם באופן מיידי.

למרות כל אלו, לא ניתן לעקל את כל נכסיו של החייב. בין הנכסים שלא ניתן לעקל על פי חוק ההוצאה לפועל נמצאים:
אגב, סעיפים אלו אינם תקפים במקרה בו אותו חייב הפך לכזה רק בעקבות רכישה של אחד מהדברים אשר מעניקים את אותה 'חסינות' מעיקול.
אחת הבעיות שנוצרות במהלך עיקול של מטלטלין היא בניסיון להוכיח למי הם שייכים.
הרי אם, לדגומא, יעקלו אנשי ההוצל"פ רכוש אשר נמצא בחצרו של האיש אך לא שייך לו – האם הבעלים האמיתי אמור לסבול מכך? ממש לא. גם לכך מתייחס החוק בפרטי פרטים.
קיראו בהרחבה: התנגדות לעיקול מטלטלין
ההנחה הבסיסית היא כזו (על פי סעיף 28א לחוק ההוצאה לפועל): "…אם המטלטלין עוקלו כשנמצאו על גופו של החייב, בחזקתו או בחצריו – קמה חזקה שהם שלו והנטל להוכיח אחרת, מוטל על כתפיו"
ואם נעמיק בסוגיה זו:
אדם אשר מרגיש שנכסים אשר שייכים לו עלולים להיפגע או להילקח ממנו שלא כדין, יכול לבקש עיכוב של התהליך והעברה של הדיון בסוגיה לבית המשפט.
תהליך ההוצאה לפועל מסתיים כאשר הנכסים שעוקלו נמכרו והספיקו לכיסוי החוב. אז, יוחזרו הנכסים שנותרו בידי ההוצאה לפועל אל החייב וכל העיקולים יבוטלו. באותה ההזדמנות יבוטל גם מינויו של הנאמן על ידי ראש ההוצאה לפועל.
לפניה אל עורכי דין בנושאי ההוצאה לפועל ללא התחייבות לחץ/י כאן
כדי להטמיע, העתיקו את כתובת האינטרנט והדביקו באתר וורדפרס
כדי להטמיע, יש להעתיק ולהדביק את הקוד לאתר